כמדריכים לנשימה באמבטיית קרח,
אנחנו לומדים כל הזמן למצוא את האיזון.
האיזון שבין להכיל את החוויה של מי שמולנו
לבין להישאר מחוברים למיכל הפנימי.
זאת אומנות.
מצד אחד להחזק מרחק מאפשר וחשוף
לראות מישהו מתמודד, מגשש, נושם את עצמו דרך הקור,
ומצדה השני של האמבטיה לזכור את עצמנו
ושאנחנו שם כדי להחזיק את המרחב,
לתמוך במסע
אך לא לשאת את המשקל במקומו.
להבין מתי לתת למישהו עוד רגע לנשום ולהרגיש,
ומתי להציע הכוונה.
מתי לאפשר לדברים להיות
ומתי להניח גבולות ברורים.
האמבטיה כמובן היא מטאפורה
והקרח לפעמים הוא רק תפאורה
ואנחנו,
יכולים להכיל רק עד לגודל המיכל היום.
בקצב שלנו ובהדרגה.
יש לי עוד קצת מקום להכיל זוגות או קבוצות קטנות
במהלך השבוע
דברו איתי אם נשמע מעניין.
מאת טל פרנס
